זני ענבים לבנים

זני ענבים לבנים נחלקים באופן כללי ל- 2 קבוצות:  ארומטיים (ריחות מבושמים, פרחים, פירותיים כמו פסיפלורה, לימון, אפרסק, אשכולית – זאת בשל תרכובות ארומטיות נדיפות משותפות או דומות לפירות אלו) וזנים לא ארומטיים אשר הינם ניטרליים מטבעם ומתאפיינים בעיקר מארומות שהינן תוצרי תסיסה (ולעיתים רבות עץ אלון בכדי להעניק עומק, גוף ומורכבות ליין).

זנים ארומטיים:

גוורצטרמינר Gewürztraminer

זן ענבים שמקורו בחבל ארץ אלזס (גבול צרפת-גרמניה) בעל קליפה ורדרדה-אדמדמה עבה וקשיחה.

בארץ נחשב לזן אקזוטי (אולי בגלל שמו המעניין, Gewûrz כפי שמכונה לעיתים רבות, פירושו מגרמנית לאנגלית Spicy – "מתובל").

הזן מציע בשומת של מוסקט (אך בעצימות נמוכה יותר בשל ריכוז נמוך יותר של תרכובות ממשפחת הטרפינים), ורדים, ליצ'י ובאופן כללי ארומות של "פירות טרופיים". מפיק יינות זניים מאוד ייחודיים.

זן זה בעייתי באזורי גידול חמים כשלנו בשל הבשלה מאוחרת – נטייה להפיק רמות גבוהות של סוכר (אלכוהול פוטנציאלי גבוה) ורמות נמוכות של חומצה כוללת. כאשר פועלים לבציר מוקדם בכדי לשמר רמות חומצה גבוהות ואלכוהול פוטנציאלי נמוך, הענבים לא מפתחים באופן מלא את יכולתם הארומטית. לכן, בארץ ניתן לראות בעיקר יינות קינוח* או יינות חצי יבשים על פני יינות יבשים לחלוטין.

*מתאים במיוחד ליינות מתוקים בסגנון בציר מאוחר בארצנו היבשה והחמה, משום שהענבים יכולים להצטמק על הגפן עם חשש מועט לעובש וריקבון.

גדל באיזורי גידול קרירים כגון רמת הגולן, גליל עליון והרי ירושלים.

בציר: אוגוסט-ספטמבר. נבצר ברמת סוכר של 23-24% בריקס, אך מסוגל להגיע לרמות סוכר גבוהות (בציר מאוחר יכול להגיע ל- 27% בריקס ואף יותר, אם הענב מורשה להצטמק על הגפן. הדבקה בריקבון אצילי תזניק את רמות הסוכר עד ל- 35% בבציר).

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/1/11/Gewurztraminer_-_raisins_sur_pied_de_vigne.jpg


מוסקט – Muscat

מדובר למעשה במשפחה המורכבת מזנים שונים כאשר הנפוצים ביותר הם [שמאל]מוסקט קאנלי (מכונה גם א-פטיט-גריין כלומר ענבים קטנים ונחשב האיכותי ביותר) ומוסקט אלכסנדרוני  [ימין] הנפוץ יותר בארץ ובמזרח התיכון בכלל.

הענב בעל צבע ירקרק ומציג גוף בינוני, חומצה בינונית-נמוכה (לעיתים רבות דורש תיקון חומצה) וארומה "ענבית" מתוקה ופרחונית (תרכובות ארומה מבוססות טרפינים).

משמש לסגנון יינות קינוח (בציר מאוחר ויינות מחוזקים), יינות חצי יבשים ומוסקטו תוסס.

גדל בכל הארץ.

בציר: אוגוסט. (רמת סוכר 22%-24% בריקס, בציר מאוחר עד 32%)

יינות מפורסמים: אסטי-ספומנטה (מוסקטו ה"מקורי" מאיטליה)
 

 

 

 

 

 

 

 


ריזלינג – Riesling

ה"מלך" של הזנים הארומטיים (תרכובות ארומה מבוססות טרפינים).

מעט מנטיעות הריזלינג שקיימות בארץ נעשו בראשית שנות ה- 2000 על ידי היקבים הגדולים, לכן נדיר מאוד לראות ענבי ריזלינג "בשוק החופשי". יקב שמעוניין להפיק יין מזן זה, יידרש לבצע נטיעות בכרם שבבעלותו או לקשור קשר לטווח ארוך עם כורם בעל אדמה לביצוע נטיעות.

השיבוט (Clone) הנפוץ בארץ מכונה "יוהנסבורג ריזלינג" משום שמקורו הינו מכרמי היקב יוהנסבורג שבגרמניה.

בארץ נפוץ יותר למצוא את זן האמרלד-ריזלינג שניטע באופן נרחב בשנות ה-70 וה-80 לשם ייצור יינות שולחניים פשוטים והינו הכלאה שבוצעה בשנות ה-40 על ד"ר הרולד אולמו מאוניברסיטת דייויס בקליפורניה (ארה"ב) בין גפן הריזלינג וגפן המוסקדל (זן של מוסקט, ענב "טוקאי")

[מחקר גנטי שנעשה בשנים האחרונות באוניברסיטת דיוויס, מצביע על כך שיתכן וגראנש ומוסקדל, כלל לא ריזלינג, הם אבותיו של זן זה].

האמרלד-ריזלינג, בניגוד לריזלינג, משגשג באיזורי גידול חמים כשלנו, בהם, בניגוד לזנים לבנים אחרים, הוא מסוגל לשמור על חומצה כוללת גבוה, מציג גוף גדול אך ארומה וטעם פחות ייחודיים ומורכבים מאלו של הריזלינג "המקורי" הגדל באקלים הקר.

בשנים האחרונות, עם הזדקנותם של הגפנים וירידה בתפוקת הפרי (במקור הענב גודל לשם תפוקה גדולה\כמותי משום שזו היתה אחת ממטרות ההכלאה),  הענבים איכותיים יותר והיינות המופקים איכותיים יותר.  

היינות נעשים לרוב בסגנון חצי יבש אך ניתן למצוא בלנדים יבשים.

יינות ריזלינג מובחרים מציגים "מינרליות" ומתאימים גם ליישון בבקבוק במשך עשרות שנים.

מאפיינים ארומטיים: תפוח, אפרסק לבן, משמש, מוסקט, ביינות מיושנים ניתן למצוא ארומות של פטרול (נפט) בשל תרכובת ארומטית המכונה TDN אשר לעיתים קיימת בריכוז גבוה מספיק לזיהויה ביין.

גדל בכל הארץ עם עדיפות לאזורים קרירים יותר.

בציר: תחילת אוגוסט (רמת סוכר 22%-23% בריקס).

בלנדים: לרוב האמרלד ריזלינג מעורבב עם פרנץ' קולוברד ובשים האחרונות גם עם סובניון בלאנק לשם תוספת רעננות וחומציות.

 


ויונייה – Viognier

הכוכב העולה בתחום היין הישראלי. נטיעות נעשו בארץ באמצע שנות ה- 2000, וזן צרפתי זה, חובב חום ושמש, אשר מקורו מחבל הרון (דרום צרפת) נוחל הצלחה גדולה אצלנו.

הזן מציג גוף בינוני, חומציות בינונית, ארומות פירותיות (לימון\הדר ואפרסק) ופרחוניות (תרכובות ארומה ממשפחת הטרפינים).

ויונייה מוסף לעיתים בכמות קטנה של עד 5% לתסיסות של סירה\שיראז לשם ייצוב צבע והוספת גוון נוסף של טעם\ארומה.

הענב מציג ריכוז פנולים גבוה בקליפה ולכן לרוב מוגבל זמן המגע בזמן הלחיצה.

לעיתים חלק מן היין מיושן בחביות עץ אלון ועובר תסיסה מלולקטית בכדי ליצור יין זני מורכב יותר.

איננו מתאים ליישון ממושך כיוון שהוא לרוב מאבד מן הארומות הפרחוניות שלו לאחר מספר שנים בבקבוק, ולכן מומלץ לצרכו צעיר.

מופק בעיקר בסגנון יבש.

גדל באזור רמת הגולן, גליל עליון ודרום הרי יהודה. מעדיף אזורי גידול קרירים.

בציר: אמצע-סוף אוגוסט (רמת סוכר 24% בריקס, מתאים גם לבציר מאוחר).

בלנדים: 40% שרדונה 60% ויונייה. 95% סירה 5% ויונייה.


זנים לא ארומטיים:

שרדונה – Chardonnay

זן הענבים השני בכמות נטיעותיו בעולם שביסס את מעמדו בשל הצלחתו באיזורים בורגון ושמפיין שבצרפת ומשם התפשט לכל רחבי העולם. 

מציג בארצנו רמת חומצה בינונית, גוף בינוני ואופי ניטרלי ולכן הפך למועמד מובחר לתסיסה מלולקטית ויישון בעץ, אשר מקנה לו מורכבות ארומטית, גוף ויכולת התיישנות.

בויניפיקציה של זן זה, נפוצה מאוד השיטה של Surlies (יישון על השמרים) ו- Battonage (ערבוב השמרים) ככלי להעצמה של גוף היין ומרקמו.

יינות שרדונה מובחרים מציגים "מינרליות" ומתאימים ליישון בבקבוק במשך עשרות שנים.

גדל באיזורים קרים – רמת הגולן, גליל עליון, הרי ירושלים והרי יהודה.

בציר: אוגוסט. נבצר ברמת סוכר של כ 24%-25% בריקס.

בלנד פופולרי: שבלי, בורגנדי לבן. 

 


 סובניון בלאן – Sauvignon Blanc

ענב ירוק קליפה, אחד הזנים הלבנים הנטועים ביותר בעולם. לרוב מבוקבק כיין זני.

אחד מאבותיו של הקברנה סובניון (יחדיו עם הסובניון פראנק).

זן זה נע בין 2 ההגדרות (ארומטי ולא ארומטי) בהתאם לטכניקת הפקת היין.  (שמרים מסויימים הינם בעלי היכולת להפיק תרכובות ארומטיות מתרכובות מקדימות  (Precursers

בסגנון עולם חדש ניתן למצוא יין רענן, פריך\חומצי מאוד בעל ארומות "טרופיות" (פסיפלורה, אשכולית – תרכובות ממשפחת ה- Thiols הנדיפים) באיזורים חמימים. באיזורי גידול קרירים, כמו ניו זילנד, ניתן למצוא בנוסף – תוספת של ארומות עשביות (הנובעות מתרכובת בשם Methoxypyrazines המזכירה ריח של פלפל ירוק ומשותפת גם לאופי "הירוק" של סובניון פראנק מאיזורים קרים) וחומציות גבוהה אף יותר.

בסגנון עולם ישן (עידוד תסיסה מלולקטית, יישון בחביות עץ אלון) ניתן למצוא יין עם אופי מעט מחומצן. לעיתים היין מיושן בחביות עץ אלון בעלות קלייה כבדה (בדומה לבורבון) בכדי להעניק ליין אופי מעושן.

איננו מתאים ליישון ממושך.

גדל באיזורים קרירים – רמת הגולן, גליל עליון, הרי ירושלים.

בציר: אמצע אוגוסט. נבצר ברמת סוכר של כ23.5% בריקס (חשוב מאוד לבצור בבשלות אופטימלית. בשלות יתר תגרע מרעננות היין ובשלות לא מספקת תוביל לארומות "ירוקות" על יתר המידה).

בלנד פופולרי: מרכיב מרכזי ביינות סטורן (בורדו) המתוקים המורכבים בעיקר מסמיון וסובניון בלאן (עד 50%), לרוב מבוקבק כיין זני.

 

שתפו והפיצו לחברים: (-:

Share to Google Plus
פוסט זה פורסם בקטגוריה בחירת הענבים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.